רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל

בן חסיה ומאיר

בן 20 בנופלו

נולד ברוסיה בט' בטבת תש"ז, 1/1/1947

התגייס ב-אוגוסט 1966 שרת בחטיבת גולני גדוד "ברק" (12)

נפל בקרב בא' בסיון תשכ"ז, 9/6/1967 במלחמת ששת הימים

מקום נפילה: תל פאחר באזור רמת הגולן

מקום קבורה: כפר סבא

חלקה: 02, שורה: 07, קבר: 03

"הצבי
ישראל
על
במותיך
חלל"

קורות חיים

בן מאיר וחסיה. נולד ביום ט' בטבת תש"ז (1.1.1947) בעיר קרוה שברוסיה הלבנה.את ראשית לימודיו היסודיים למד ברוסיה ולאחר-מכן המשיכם בפולין. אחרי עלות המשפחה לארץ בשנת 1959 הוכנס לכיתה ו' בבית-הספר היסודי על-שם ברנר בכפר-סבא וכן למד בבית-החינוך התיכון על-שם ברל כצנלסון וסיים את לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית שם. היה פעיל בגדנ"ע ועבר קורס מ"כ של הגדנ"עים.מתוך נטייתו לספורט היה משתתף במשחק הכדורגל בשכונה. היה מוכן לתת עזרה לכל חבריו במסעות, בטיולים ובתרגילי גדנ"ע ובלימודים. יום יום היו מתדפקים על דלתות הבית חברים ושאלותיהם בפיהם - מי במתימטיקה ומי בפיסיקה וכו'. בימי לימודיו בבית-הספר התיכון השתתף בפרי-עטו בחוברות שונות במאמרים. אהבת-ישראל שלו היתה חלק מאהבתו לאדם בתור אדם.היה בו משהו נוסף: תמיד היה מתעניין בגורל היהדות שאת אופיה הכיר - הלא היא היהדות הליטאית. כל ספר וכל מאמר על מצב יהודי ברית-המועצות היה מעניין אותו וכל הפרטים היו חשובים בעיניו.באוגוסט 1966 גויס לצה"ל ואת מאמרו האחרון בשם "ניווט מוצלח" הספיק לפרסם בחוברת-הסיום של קורס מ"כ ב"גולני". עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים ובקרבותיה גילה אומץ-לב ועמידה ללא חת בפני כדורים ששרקו על סביבו כשהוא ממשיך לירות, עד שביום החמישי לקרבותיה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בקרב שנערך ברמת-הגולן.במוצב תל-פאחר ירד הכוח הרגלי מן הזחל"ם לתקיפת היעד וברוך נשאר לחפות עליהם בזחל"ם כשהוא מפעיל מקלע וחצי גופו העליון חשוף לאש. תוך כדי מתן אש החיפוי נפל.על גילוי אומץ-לב ועל דבקותו במשימה צוין ברוך לשבח על-ידי מפקד חטיבתו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר סבא.מפקד גדודו, במכתב-התנחומים למשפחתו בשם חבריו-לנשק, כותב: "מסור ונאמן היה ברוך לגדוד ולמדינה, סמל ומופת לחבריו. מעולם לא נירתע ולא היסס לבצע את הקשה במשימות שהוטלה עליו וכל זאת - בחירוף נפש ובמסירות עילאית. מותו היה מות גיבורים".בבחינות-הבגרות שכתב ברוך בסיימו את בית-הספר התיכון, כתב: "ללא ספק תועלת הכלל היא החשובה ביותר. היחיד חייב לשאוף תמיד בכל מאודו כדי למלאה על הצד הטוב ביותר". מנהל בית-הספר מביא ציטטה זאת ומוסיף כי: "לולא קרה האסון היינו מקבלים פסוק זה כמליצה שנכתבה לשם יציאת ידי חובתו של הנושא. והנה באה מלחמה ותועלת הכלל הפכה צו קיום של האומה ובחורי ישראל שאפו בכל מאודם למלא חובתם ואמנם מילאוה על הצד הטוב ביותר וברוך היה בין אלה שמילאוה עד תום נשימתם האחרונה".חוברת הנושאת את השם "ברוך" הוצאה לאור.